© 2019 by VacayWear

054-4325285

logo-black_0.png

בלוג Vacay

חיפוש

שיבעת הימים



ככה זה, אדם אהוב, אהוד, הלך לעולמו.

גיליתי שבעה ימים מיוחדים מאוד.

התכנסות החברים והמשפחה בקיבוץ, בעיניים שלי, של עירונית מבחוץ, (עם טעם של מסורת של הפעם) נשואה לאיש הקיבוץ.




כולם באים בכאב, ומחייכים לעתים כשמעלים זיכרונות מתוקים, החום כה גדול, ושרבי שם בחוץ, בדים ואנשים מתנפנפים ובאים, לשמוע ולהשמיע לדבר ולפרוק מטענים שבלב.

הצבעוניות שבדשא, בגינה שם פרוסים הכיסאות והשולחנות לקבלת הבאים. הבית הקטן והמקסים של דנדי פתוח לכול, עוגיות ועוגות, בורקסים ושתייה. גלים של אנשים, צבעוניים ויפים, מסלקים את השכול, ואנחנו לא מרגישים שחור.

מנהגי המקום, ארון שיוצא מהמועדון לחברים, ותמונתו של דנדי מתנשאת מעל הארון.

על המסך שעל הקיר רצה מצגת, בתמונות שחולפות, נזכרים בכל השנים ובכל התקופות של הורים, בנים, כלות, נכדים ונינים, ממש מקסים.

וטקס ההלוויה - והוווו איזו הלוויה היתה זו - ארבעה בנים, הקריאו ונשאו דברים, גם חלק מהכלות , נכדות חברים, הרטיט וריגש את ההמונים. ושני השירים: בפתיח 'אתה לי ארץ'/יורם טהר לב בביצוע ירדנה ארזי

https://www.youtube.com/watch?v=ni5zFEj7FFg

"אני יודעת עוד רבה הדרך

אבל אלך בה עד יכלה כוחי

אתה לי ארץ אבודה לנצח

אך שורשיך כבר בתוך תוכי"...

ובסיום שיר 'הרעות' של להקת הנח"ל \חיים גורי ניגן וחתם

https://www.youtube.com/watch?v=JqnjeXWGBxY

"על הנגב יורד ליל הסתיו

ומצית כוכבים חרש חרש

עת הרוח עובר על הסף עננים מהלכים על הדרך"...



חמי הקסום איננו, סיפור חמוד – לפני 15 שנה שפרק ב' רק החל והיום אני בת 61 , רצינו אני ובן זוגי שההורים יכירו.

וכך היה. הורי באו לקיבוץ. קראנו לזה בחיוך מאוזן לאוזן יום הורים. ישבנו בביתם אחר כך ארוחת בוקר נהדרת בראש פינה .והמפגש הרשמי נחתם, היה נהדר, ההורים יודעים מי הוא מי.

מאז רק דרישות שלום חמות הלוך ושוב.

שחמי חלה ואימי כבר אלמנה, היא דאגה לשלומו מאוד. גם היא כבר בת 80 וגופה צנום וחלש , וקבוע מסרה לו ד"ש.

דנדי חמי, אהב למסור ד"ש, והיה אומר, חזרה, שנעשה כל מה שהיא מבקשת בנהלים הקשורים למחלתה ולאג'נדת חייה.

מין גיבוי שכזה שנתנו אחד לש ני.כי סיפרתי לו, שאמא אוהבת להיות אחראית על חייה ובכלל.

דנדי בן ה 92 במותו נחשב לאבא של כולם ולסבא של כולם. ביטחון ושמירה על חדרי הילדים, וכולם ידעו שיש את דנדי המרגיע הלאומי.

אני חוויתי איתו פטפוטי בוקר. מה שלומך?

מלווה בחיוך של הנאה כשאני מראה לו את בגדי. כל יום גלבייה אחרת.



אפילו יום אחד עשיתי תצוגת אופנה קצרה, אהב את השמלות והצבעוניות ותמיד אחל לי, בהצלחה לעסק.

אז שוב דיבר על הבריאות, רצה רק רגליים, שילכו כמו פעם, שיניעו אותו, וכבר היה חלש. משתפת אותו שאימא חולה ואני מבקרת אותה ומילותיו מלוות אותי כול הזמן: " עשו מה שאימא מבקשת"

תם ונישלם חיי האיש החסיד הזה. כל שנותיו בקיבוץ, אהוד, ואהד את כולם, ללא מריבות ועם המון קבלה דרך עיניו הכחולות\ירוקות שמבחינות בכל.



להתראות דנדי אתה חסר בנך בכורך מניע את הקלנועית שלך




סיימנו SEALD WITH A MEAL



כולנו סעדנו וזכרנו בחיבוק עוטף ענק

בהוקרה ובאהבה - ורדה ועוזי 🙏

120 צפיות