בלוג Vacay

חיפוש

על גלביה, על חצאית, על להיות או לא להיות



הרבה פאזות עברתי עם הלבוש שלי ועם הרצון ללבוש את מה שמתחשק לי. כילדה ואחר כך כטינאייג'רית, הייתי צריכה לעבור וללמוד להתלבש ולדרוש שיקנו לי. בייחוד את מכנסי ה LEVIS שהימאים בבאר שבע, שם גרנו עד סיום התיכון, והיו כל כך פופולריים.

הסכמתי והייתי בעניין של להיות טובה ומה שהיה היה. אבל בתוכי רציתי אחרת. גם כילדה וגם כנשואה בפרק א.

"רציתי להיות ולחיות אחרת" זה המשפט שליווה אותי כל השנים עד שקמתי ממערכת נישואים של 26 שנה.

הורים לא מחליפים. זכיתי בהרבה אהבה והגנה אבל התנגדתי לחלק מסדרי העדיפות שנבחרו בבית.

ולמה אני מתכוונת? לשמלות ולחצאיות שתפרו לי וכך הלכתי לבית ספר. זכור לי שרוב הילדים הלכו עם ג'ינסים ומכנסיים קצרים.

צוחקת לעצמי- שנולדתי בחודש שביעי במשקל 1200 גרם, אז לעטוף אותי היה MUST מאז ומתמיד, עטיפה שאהבתי ולפעמים לא רציתי.

זה עד היום, עטיפה זה הכי נעים אבל להכיל את זה שאת כבר גדולה ורוצה אחרת זה עוד יותר נעים. אני נזכרת בחיוך של ילד כועס שהלך לחפש אמא אחרת. בסיפור הניצחי "מעשה באפרוח שהלך לחפש אמא אחרת" של לוין קיפניס אין מצב אמא לא אחליף לעולם

https://youtu.be/hZsfA767ctU?t=14

הצלחתי בילדותי להתנגד לצבע הכחול.



אבל שמלות וחצאיות תפרו לי. כיתה א' שימלה לבנה עם נקודות אדומות

מעילים מיוחדים אבא הביא מחו"ל.



השנים חולפות והגיל החשוב לי - 14 שנה הגיע. בבית מסורתי קליל שבחגים מיוחדים הולכים לבית כנסת ועוד עם חצאית, רציתי להעלם, שלא יראו אותי חבר'ה מהסביבה שדרך אגב מעולם לא העירו או התייחסו ידעו שכזה בית זה.

בין כה וכה הייתי מרוחקת אז מה כבר יאמרו לי. רק שלא יראו אותי. הגיע זמן תיכון דתי, בדרך לבשתי מכנסיים עם חברה שאיתה הלכתי יום יום, בבית ספר החלפנו לחצאית.



סוף סוף גיל 21, התחתנתי כדי לצאת לחופשי. קונים בגדים, חווים חוויות, רגיל וטיבעי. מבחינתי LOVE STORY

את חליפת החתונה שלי מצאתי אצל המעצבת לורה אשלי.

חליפה שאהבתי. סגנון ויקטוריאני כפרי. היא עסקה בעיצוב בדים, עיצוב בגדים, אביזרים ופריטי ריהוט. בדיוק הדברים שאני אוהבת.



תמיכה ללבוש ופידבק לא היו. זה כבר מסע של 26 שנה עד שקמתי עם

המשפט "הולכת לחיות אחרת".

איזו הקלה שאני כותבת עכשיו שורה זו. חיה אחרת, פה בגליל, עם בן זוגי שחי אחרת גם, איתי, הכל ללא תנאי, והאהבה בוודאי שללא תנאי.

במשך שנים ליקטתי מתוך השראה עצמית וצורך שלי באותנטיות "להתלבש אחרת" אותו משפט. בשבילי זה להרגיש נוחות, להיות מיוחדת.

אולי נשים מתלבשות עבור נשים, להחלפת חוויות, דעות, משפטי סטייל או לשתוק ולהיות.

רוצה לומר שרק ב- 15 שנים האחרונות הצלחתי להיות בגלביה או שמלה, ולהיות בחצאית – גם זה הוגדר כמבצע מוצלח.

בחרתי להיות אני, ורדה, עירומה ועם מלבושי אותה אחת.

אותנטיות. זה מרגיש נוח, שלם, אפשרי לשפר, משתנה בהתאם לגיל ולשנים

אבל הבגד מחוייב לי לעשות נעים בגוף. הסטייל והסגנון שלי זה עניין 'בילט אין' - לאהוב את בחירות הלבוש שלי לעצמי.

בגד לגור בתוכו, בגד להרגיש חופשי בתוכו ושאת צריכה אותו והוא אותך.

לחבק את ערימת הפריטים לכשמגיעים מהמתפרה שלנו בבנגקוק.

תכלס הכי נוח בגלביה.

נוח, נוחות, מנחם




היום אני מעבירה את המסר הזה דרך בוטיק האונליין שהקמתי לפני מספר חודשים, עסק משפחתי שמתחיל בבנגקוק ונגמר בישראל. בקרו באתר ובבלוג.פרטים נוספים ב צר קשר

ww.vacaywear.co.il

לשירותכם💗

ורדה

היום בערב אמא ניפטרה מדום לב. 80 במותה. השאירה לנו מסרי של חיים, אהבה השראה ונתינה.

שתהיינה לנו בשורות טובות אומרים במישפחתינו המסורתית. ברוך דיין אמת.

16 למאי 2019 חוזרות אחותי ואני מביקור רופא עם אמא ובדרך בנשר גלידת תל חנן💕



27 צפיות

© 2019 by VacayWear

054-4325285

logo-black_0.png